פסק-דין בתיק ת"א 153151-09

מבוא

1.      לפניי תביעת התובעת ילידת 1921, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שארעה, לטענתה, ביום 23.8.04 (להלן:" התאונה").

2.      על פי הנטען, במועד הנ"ל בשעה 10:00 לערך, בעת שהלכה ביחד עם חתנה מר אריה בירן (להלן:" החתן") במגרש הצמוד לרחוב ויצמן 46 בחולון המשמש כחניון לא מוסדר (להלן:" החניון"), נתקלה רגלה באספלט שבור ובולט בחניון (להלן:" המפגע הנטען") וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה.

3.      התביעה הוגשה בתחילה כנגד עירית חולון- הנתבעת 1 (להלן:" העירייה"), אולם משזו טענה כי החניון הינו בבעלות מדינת ישראל (להלן:" המדינה") תוקנה התביעה בהסכמה והמדינה צורפה כנתבעת נוספת.

4.      בכתב הגנתה לא הכחישה המדינה כי הינה בעלת המקרקעין בהם ארעה התאונה (החניון), אולם טענה כי "... יתכן כי קיימים מחזיקים ומשתמשים בחניון וכן בבעלות לבדה לא סגי" .

5.      הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות אירוע התאונה, חבותן של הנתבעות או מי מהן ושאלת שיעור הנזק.

6.      פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפניי הראיות כדלקמן:

ראיות התובעת: התובעת, בתה של התובעת הגב' טובה בירן (להלן:" הבת"), חתנה של התובעת מר אריה בירן (להלן:" החתן").

ראיות העירייה: מר אבי זומר מודד מטעמה וכן מר יובל אוזן- מנהל עבודה בצוות דרכים באגף התשתיות בעירייה וכן כונן של אגף התשתיות.

ראיות המדינה: מר טל זילברמן- מפקח במנהל מקרקעי ישראל והגב' גילה כהן מנהלת מחלקת עסקאות במנהל מקרקעי ישראל.

כן הובאו בפניי חוו"ד המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, תצהירי עדויותיהם הראשיות של העדים, חוו"ד המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, התיעוד שהוגש ע"י הצדדים וסיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין.

7.      כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

שאלת החבות

נסיבות אירוע התאונה

8.      מעדות התובעת והחתן עולה כי הסיעה ברכבו אל סניף הבנק בו מתנהל חשבונה, על מנת שתוכל למשוך מחשבונה כסף מזומן. החתן עצר את הרכב ברחוב בקרבת הבנק, התובעת ירדה מהרכב והחתן החנה את הרכב בחניון והלך רגלית אל הבנק. בהגיעו הסתבר כי מחשבי הבנק מושבתים ועל כן התובעת והחתן צעדו בחניון בדרכם אל הרכב כשהחתן צועד לימינה. לטענת החתן, השמש סנוורה ועל כן התקשו לראות את המפגע הנטען. לדבריו, לפתע נפלה התובעת ונותרה יושבת על האספלט. לדבריו, מיד הבחין כי התובעת נפלה כתוצאה מהמפגע הנטען.

9.      מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי עוד קודם לתאונה לקתה במחלת הגלוקומה אשר מטבע הדברים פוגעת בכושר הראיה. (התובעת בעמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 24.2.11).

10.התובעת הותירה רושם של מי ש"... מתקשה מאוד לרדת לסוף דעת השאלות ולעיתים משיבה שלא לעניין, ולעיתים משיבה 'כתוכי' תוך שמתארת את שאירע  שלא כל קשר לשאלה. לעניות דעתי אין טעם של ממש בהמשך החקירה והצעתי הינה כי מבלי שהנתבעת מודה בטענה כלשהיא בתצהיר אשר עליה לא חקרה, תשקול את המשך חקירתה של התובעת". (החלטתי בעמ' 12 לפרוטוקול).

11.  מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי קיים קושי להסתמך על עדות התובעת. ברם, עדותה, על אף המשקל הנמוך שיש ליתן לה, נתמכת בעדותו של החתן אשר הותיר רושם אמין. יאמר כי החתן צילם את המפגע הנטען בסמוך לאחר קרות התאונה ותמונותיו הוגשו. איני מוצא מקום להכריע במחלוקת האם החתן הוא זה שצילם את החניון לאחר עבודות שבוצעו בו ע"י העירייה שכן אין חולק כי התמונות שהוגשו משקפות את מצבו לאחר ביצוע העבודות.

12. סוף דבר- שוכנעתי כי התאונה ארעה בגין המפגע.